שרון יקים, חוקרת שינה ותודעה מדעית וחווייתית. מתרגלת חלימה צלולה והיפנוגוגיה, ועוסקת בתרגולי מודעות כעשור וחצי. בנוסף חוקרת יקים נושאים כמו שינה, מודעות וחלימה צלולה כדוקטורנטית באוניברסיטה העברית.
כשהייתי נערה, שמעתי בתוכנית בוקר (אודטה?) על האפשרות להבין תוך כדי חלום שאנו חולמים, ושזה יכול להקנות את החופש לעשות ... הכול!
בלילה הראשון אחרי ששומעים על האפשרות הזאת, הסיכויים לחלום צלול גדלים משמעותית.
ובלילה הזה חלמתי סיוט. הייתי בחדר חשוך בבית הוריי, ובחלון שתי יונים ניקרו גופה של יונה שלישית. יצאתי מהחדר אל המסדרון, שם אחותי עברה דרכי כרוח רפאים, ראשה נראה שמוט וקרוע. אחריה הופיעה בובת דוב מלאה במסורים שניסתה לתקוף אותי. "מוזר", חשבתי לעצמי, "היא מזכירה לי את הבובה בה אני משתמשת כדי להחזיק נעצים ללוח שעם". "זה חלום!" הבנתי. ההבנה הזאת גרמה לדוב הענק לחזור ולהופיע כפי שהוא במציאות – קטן, רך ודומם.
ההבנה שזה חלום מילאה אותי התרגשות ורצון לשתף את החוויה. אז נזכרתי שאחותי בדיוק חצתה דרכי במסדרון אל הסלון. היא ישבה שם, כבר לא רוח רפאים, שותה כוס תה. "אני חולמת!" הכרזתי בפניה. היא הגיבה בשלווה ובשמחה ולגמה שוב מהתה. הסתובבתי לכיוון המטבח, שם ראיתי את גיסי. הוא הגיב באותו אופן, ושתה מהתה שלו.
"מה כדאי לי לעשות?" שאלתי אותם. בתוכנית הבוקר סיפרו שאם מתרגשים מדי בזמן החלום הצלול, זה יכול להוביל להתעוררות. ניסיתי לחשוב על משימה שלא תעיר אותי, אבל אז שיניתי את דעתי. "אם אעשה משהו מרגש ומפחיד, אתעורר, אבל בגלל שאני צלולה, אוכל להיות עדה למהלך ההתעוררות!" אז החלטתי לרוץ דוך אל קיר המטבח, עם הראש קדימה. תפסתי תנופה: ... 1 ... 2 ... 3 – אני רצה בספרינט, עוברת דרך הקיר אל תהום שחורה, ומתעוררת.
קישורים:
הרצאה של יקים על מדע החלימה הצלולה:
לינקדאין:
טוויטר:
Comments