לפני כחצי עשור יצא טרוי ורוליק למסע טרנספורמטיבי בעולם החלימה הצלולה, וכיום הוא מושקע לגמרי באמנות כובשת זו.
טרוי טיפח קהילה תוססת בפלטפורמות מדיה חברתית כגון קבוצת הפייסבוק Edmonton Lucid Dreaming ופודקאסט הספוטיפיי Journal to Lucidity בו הוא משתף את המסע האישי שלו בלוויית טכניקות, עובדות ומיתוסים על חלימה צלולה.
רומן המדע הבדיוני It's Just a Dream שפרסם טרוי מציג חקירה מעוררת מחשבה ומותיר את הקורא להרהר במשחק הגומלין המורכב בין חלומות למציאות. עלילת המתח המשופעת דמויות מעולם פנטסטי זה מהווה חווית קריאה יוצאת דופן ומרתקת.
23 באפריל, 2020, 5:59 בבוקר - ענני הרים ויצירת פורטל
מצאתי את עצמי במעין קמפוס של אוניברסיטה, בניין גדול ומוארך. חברה מהעבר, שהכרתי בקורס צוערי תעופה בו השתתפתי בצעירותי, הופיעה לפתע. היא הובילה קבוצה של ארבעה, צועדת בחזית מערך מוזר, 2x2, מימין, ונראית כנעה במטרה ברורה. אמרתי שלום והיא השיבה בתגובה. נראה שזכרה אותי. שמתי לב שהיא גבוהה יותר, למעשה, קצת יותר גבוהה ממני, מוזר. שאלתי לשמה כי התקשיתי להיזכר. היא נראתה עסוקה ונרגזת. הלכתי לצידה, שואל בזהירות לשלומה, אבל היא פשוט המשיכה ללכת, בבירור טרודה, ובסופו של דבר הפטירה, "שמע, אתה חקלאי? חקלאי, לך מפה!" וואו, זה היה בוטה! נפרדתי ממנה ומבני לווייתה, מבין שאיני יודע איפה אני ואיך אני יוצא מהבניין הארור הזה. לבסוף נגררתי החוצה ומצאתי את עצמי באמצע מגרש ספורט באוניברסיטה. איפה אני לעזאזל, ולאן אני הולך? עמדתי שם נבוך לרגע, וחשבתי שאולי אני חולם. האצבע המורה עברה דרך כף ידי הנגדית (בדיקת מציאות). זה הסביר את הבלבול ... אני חולם!
מגרש הספורט של הקמפוס היה ענק, סואן פעילות. מה לעשות בסצנה הזו? לא יכולתי להתאפק, וביקשתי שתוצב מאחוריי קבוצת מעודדות. הסתכלתי סביב, ומתוך ההמון האקראי הרב ראיתי מרחוק כמה בנות, אבל הן לא נראו כמו קבוצה מתואמת של מעודדות, או כל סוג של קבוצה שתביא אותי לפתוח בריצה. הסצנה התחילה לדעוך והבנתי ששכחתי לייצב את החלום. התחלתי לחכך את ידיי במהירות. "הגבר את הצלילות עכשיו!" אמרתי, והמשכתי לחכך את ידיי. הסצנה הפכה חיה יותר ... למעשה, הפרטים נעשו חדים להפליא, והיה עליי פשוט לעצור ולהתענג על יופיים.
המחזה המדהים ביותר היה העננים. בהתחלה נדמה היה שחומה מושלמת של הרים ואתרי סקי שונים סבבה את מלוא היקף המגרש, אבל בבדיקה נוספת שמתי לב כי הם כולם לבנים, עשויים מחומר עננים ... הם היו עננים, ובכל זאת הרים ומבנים. "הררי ענן" אלה דמו להרים ענקיים דחוסים, זה לצד זה, מתרוממים מהקרקע עד לבניינים הגבוהים ביותר ולמעלה מהם, אך היו עשויים כולם מעננים ומחומר עננים. אני אומר "דחוסים", כיוון שבמבט חטוף הם לא היו גבוהים יותר מגורד שחקים או הבניין הכי גבוה בעיר ... אבל אם הסתכלת באמת על אחד ההרים לפרטיו, ראית שזה הר במלואו, וככל שהתקרבת הוא למעשה נשאר רחוק מאוד והתנשא גבוה ככל שהעין משגת, משתרע מעלה לרוחב השמים.
ההר שמנגד היה עוצר נשימה במיוחד, ובעודי הולך לאיטי, מחכך ידיי ללא הרף, תמונת הר העננים הזו התחדדה עוד יותר, והוא צמח באורח פלא לענן ההר הלבן המרהיב ביותר שראיתי אי פעם. מה שהיה הכי מרשים היו הפרטים הקטנים ... כולם עשויים עננים עגולים זעירים שיצרו כל גבנון, רכס וכדומה, והפכו להר המפורט ביותר שנראה אי פעם ... עשוי כולו ממיליוני עננים. וואו! לא יכולתי שלא להמשיך ולהתבונן בו, יודע שהסצנה עלולה להתפוגג אם אמשיך בבהייה, אך לא היה לי אכפת ... פשוט רציתי לקלוט את המראה עד כמה שניתן, כדי לשמר אותו היטב בזיכרוני.
אבל הסצנה לא התפוגגה. הקפתי במבט את המגרש. הרי הענן התגלו מכל עבר. חומת העננים סבבה את מסלול הריצה של האוניברסיטה, לבנה ובגווני לבן, עשויה מעננים ומחומר עננים. אם יכולתי, הייתי בוהה בהם ימים. לו הייתי אמן, הייתי לוכד אותם איכשהו בקומי.
ברגע ההוא נזכרתי שקבעתי לי מטרה ... ליצור פורטל (שער) ולעבור דרכו. "מלכת החלומות, פתחי מאחוריי פורטל", ביקשתי. הבטתי לאחור ... כלום. אהה, נראה שחל ליקוי בכוחותיי. המשכתי ללכת ואבי הופיע לפתע ... אופס, נראה שגרמתי להופעתו בטעות. הוא דיבר, ועד כמה שהיה נחמד לראותו, רציתי להמשיך במשימתי. ניסיתי שוב ..."מלכת החלומות! אנא פתחי פורטל מאחוריי!" ואז לשמחתי הופיע ... פורטל!
אלא שהחלום, למרבה הצער, הפך את הפורטל למעבר צר מאוד, כגודל אחת מאותן מראות ניצבות בחדריהן של ילדות. ככל שהתקרבתי, השתנה הפורטל אף יותר, וגרוע מזה, גם לא אותה מראה קטנה. רובו התמצק לסלע או משהו דומה, ונותר רק עיגול צר במרכזו שנראה כפורטל. לולא היה זה חלום, לא הייתי אפילו מנסה לעבור דרכו, כיוון שהוא פשוט נעשה צר מדי. אלא שהיה זה חלום, לכן עדיין הייתי די בטוח בהצלחתי. "מלכת החלומות, עשי שפורטל זה יעביר אותי לאתר הדייג האהוב עליי!" לקחתי תנופה בריצה וניסיתי לצלול אופקית לתוכו, אבל בהצלחה חלקית בלבד. עברתי שלושת-רבעי, וגופי נתקע בתוכו. רעיון זה של פורטל-מסע ללא ספק היה בעייתי! ומה שהחמיר את המצב אף יותר היה שנותרתי תקוע, מתבונן בסצנה החדשה … והאגם בו קיוויתי לדוג בחלומי לא היה שם. לכל הרוחות! הסצנה התאיינה והתעוררתי. כשלתי בהשגת המטרה ... אבל עדיין הייתי נפעם מהררי הענן האלה. עדיין היה זה אחד המראות המדהימים ביותר שראיתי בימי חיי, בכל מצב תודעה שהוא!
קישורים רלוונטיים:
Troy Vrolyk
eBook on Smashwords: https://www.smashwords.com/books/view/1155632
Journal to Lucidity (podcast on Spotify): https://open.spotify.com/show/3A6ec2j9tDVIqxnGas4blQ
Edmonton Lucid Dreaming (Facebook Group): https://www.facebook.com/groups/1207611892911814
Comments