החלום הצלול של דניאל לסט

עזרא דניאל לסט הוא יועץ סייבר ומומחה לינוקס. עוסק בחלימה צלולה כתחביב וככלי להנאה ולקידום עצמי מעל לעשור.

באחת התקופות בהן עסקתי בנושא החלימה צלולה באופן פחות מעמיק, כיוון שהייתי עסוק בבעיות שדרשו ממני לא מעט מחשבה, קרה הדבר הבא:

הלכתי לישון מוקדם בערב, אבל בשל רעש חיצוני התעוררתי בסביבות 3:00 לפנות בוקר. החלטתי לנצל את ההזדמנות ולקום, לעשות סיבוב קטן בחוץ וליהנות מהשקט ומהאוויר הקריר.

אחרי הליכה של כרבע שעה החלטתי לחזור ואמרתי לעצמי שאתמקד בתחושת הגוף הרגוע ואדמיין את עצמי נוהג בכביש. אט-אט החלו להופיע צורות שונות. הגוף נעשה רפוי ורגוע, והסביבה, שנראתה אמיתית, נוצרה בצורה טבעית יותר, מבלי שנדרשתי להגיד למוח מה לדמיין בנהיגה. הבנתי שהסביבה הנוצרת סביבי היא חלום.

הסתובבתי בסביבה החדשה שדמתה לאזור התעשייה בו אני עובד. בשלב מסוים עצרתי את הרכב ויצאתי ממנו. חשבתי לעצמי: “מה לעשות בעניין החניה?” אבל כשפניתי לאחור, הרכב נעלם כלא היה.

החלטתי לנצל את ההזדמנות שאני בחלום וללכת לאכול בלי לעלות במשקל. ראיתי בית קפה פתוח. נכנסתי אליו והתיישבתי. הופיע מלצר והניח על השולחן קפה ומאפה מפתים למראה. סמכתי עליו שאמנם הביא משהו טעים.

לוגם את הקפה, חשבתי ביני לביני: “חבל שאין עם מי לשוחח”. הרמתי את קולי בחלל בית-הקפה ואמרתי: “אני רוצה לדבר עם מישהו מעניין. מי רוצה לשבת לשיחה?” למרבה הפתעתי, הדמות שיצאה מהמטבח והתיישבה מולי הייתה – אני עצמי, או לפחות כפיל שנראה בדיוק כמוני.

בפליאה שאלתי: “מי אתה?” והוא השיב: “אני תת-המודע שלך”.

פתחנו בדיון קצר יחסית, פחות מ- 2 דקות, שעזר לי לפתור חלק מאותן בעיות שחשבתי עליהן כבר תקופה ארוכה. התעוררתי לפני שהדיון הושלם. מצער. מצאתי את עצמי שוכב במיטה, מחייך ורגוע.